אביב פדרמן (27) נכנס למשרדי מכבי נתניה עם חיוך גדול על פניו. כבר שמונה שנים שהוא חלק בלתי נפרד מהמועדון, והוא מספר על כך בגאווה. "הכל התחיל בשירות הלאומי שלי במתנ"ס דורה," הוא משחזר. "אריה נעים נתן לי להיות על הדרך עוזר מאמן השלו ולאמן קבוצה ילדים, אחרי זה הוא חיבר אותי ליניב אלבז במכבי נתניה. התחלתי כמתנדב פעמיים בשבוע אצל נתי עזריה, והיום אני כבר עובד פה במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע".
אביב, המאובחן על הרצף האוטיסטי עם תפקוד גבוה, מדבר בכנות על האתגרים והיכולות המיוחדות שלו. "יש לי זיכרון צילומי," הוא מסביר. "אני זוכר כל משחק, כל שער, כל דקה. למשל, ב-2006, הייתי בכיתה ג', במשחק נגד בית"ר ירושלים. אני זוכר את השער של שכטר בדקה ה-65 או 66, ניצחנו 1:0."
הזיכרון המדהים שלו לא מפסיק להפתיע. "אני זוכר גם את המשחקים נגד בני יהודה," הוא ממשיך בהתלהבות. "ניצחנו אותם בגביע ובליגה. התוצאות היו דומות - 4:0 ו-4:2. זה חלק מהאספרגר שלי, הזיכרון הזה. לפעמים זה יתרון, לפעמים זה מאתגר."
הדרך למשרה הקבועה הייתה ארוכה. "התחלתי עם נערים ב', הבאתי כדורים, עזרתי בציוד. בסוף השנה קיבלתי ביקורות מדהימות, ואז העבירו אותי לעבוד עם הנוער תחת אלכס ליטווינוב. חיפשתי את הדרך שלי, ניסיתי לעבוד במאפייה ובמקומות אחרים, אבל בסוף הבית האמיתי שלי היה כאן."
"אני זוכר שחקנים רבים שעברו במחלקת הנוער," הוא מספר בגאווה. "מתן לוי, רוי קורין, רותם קלר ואחרים - ראיתי אותם מתפתחים מנערים לשחקנים בוגרים. יש לי זיכרונות מכל אחד מהם."
הקשר המיוחד עם השחקנים הצעירים ניכר בדבריו: "יש קשר מדהים. הם מדברים איתי, מתייעצים, צוחקים. אפילו אחרי האימונים אנחנו בקשר. כשאני נמצא בשווים בספורט (מיזם מיוחד ומעורב למען הקהילה) אני מזמין אותם לטורנירים- הם מרגישים בנוח איתי, ואני מרגיש שאני יכול לתרום להם מהניסיון שלי."
"כל ילד שמגיע לכאן יש לו חלום," הוא מוסיף בהתרגשות. "נכון, יש כאלה שפורשים ועוזבים בדרך, ואני מכיר את זה. אבל אני מאמין שלכל אחד יש את העתיד שלו, ואנחנו פה כדי לעזור להם להגשים את החלום הזה."
אביב מדבר בכנות גם על האתגרים האישיים שלו. "איבדתי את אמא כשהייתי בן חמש למחלת סרטן. אבא גידל אותי לבד, יחד עם שלושת אחיי הגדולים. הם תמיד תמכו בי ועזרו לי. היום כל אחד מהם במקום אחר, אבל המשפחה תמיד נשארת משפחה."
כששואלים אותו על השחקן שהכי התחבר אליו, הוא עונה מיד: "אביב אברהם. היה בינינו קשר מיוחד."
הדרבי עם טוברוק שהתקיים בסוף השבוע האחרון (והסתיים בניצחון של היהלומים 0:2) ריגש אותו במיוחד. "חיכיתי שלוש שנים לדרבי הזה," הוא אומר בהתרגשות. "זה משהו מיוחד. אפילו התבדחתי על זה עם חבר שלי מבית"ר טוברוק."
כששואלים אותו על ההבדל בין הבוגרים לנוער, אביב מפתיע בתשובתו המקצועית: "בנוער הקצב יותר מהיר. אפילו בליגה הלאומית אתה רואה את זה. אני מעדיף לראות משחקי נוער, יש שם משהו אחר, יותר טהור."
הרגע הגדול ביותר שלו במועדון? "כשעליתי בפעם הראשונה לדשא באצטדיון נתניה. זה היה וואו אמיתי. להיכנס לחדר ההלבשה, לראות הכל מבפנים. אני גם זוכר את הטורניר כטוטו טרנר בשווים בספורט- אלה חוויות שלא אשכח לעולם. אני מקווה שהטורניר הבא של שווים בספורט שם אני משמש כשוער יהיה במרץ, תמיד יש התרגשות מחדש."
"מכבי נתניה היא הבית השני שלי," הוא מסכם. "אני מרגיש שפה מקבלים אותי כמו שאני, עם כל היכולות והאתגרים. פה אני יכול להיות אני, לתרום מהיכולות המיוחדות שלי, ולהרגיש חלק ממשהו גדול. זו משפחה אמיתית."