דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4) 
לקראת משחק גמר גביע המדינה בחרנו להביא לכם את סיפורם של שלושת האוהדים אשר עלו על טיסה אחת מבולגריה לישראל.
אייזיק כהן, עידו אביטל וניסים סולומון סיפרו לנו על המסע המשותף, הקשיים באהדה מחו"ל, הדרך של הקבוצה וזכרונות העבר.
ספרו על הדרך לארץ?
אייזיק: "זה מרגש מאוד, וגם מתחיל להפוך להרגל. טסתי לחצי גמר הגביע במיוחד, הפעם אני טס יחד ניסים סולומון למשחק הגמר, וזאת לא הפעם הראשונה שלנו יחד. למשחק מול איסטנבול בשקשהיר נסענו יחד ברכב שלי, 6.5 שעות נסיעה עם שירי מכבי נתניה וצעיף מתנופף דרך החלון".
עידו: "זה משמח מאוד לדעת שיש עוד אוהדים כמוני מחול ובמיוחד מבולגריה שאוהבים את הקבוצה מספיק כדי לטוס במיוחד בשביל המשחק ואני לא היחיד".
ניסים: "לפי דעתי זה סוג של התחייבות שלי כלפי הקבוצה. כשחבר שלי כתב ״לאן שתגיעי אלך אחריך, עד הסוף עד הסוף״ הוא התכוון לזה. קצת קשה להיות אוהד שגר בחול אבל שיש הזדמנות לארוע משמעותי זה טבעי שאני אהיה על המטוס".
איך עובד הקשר בינכם?
אייזיק: "ברגע שעלינו לחצי הגמר דיברנו בינינו, אנחנו בקשר שוטף".
עידו: "האמת היא שבכלל לא ידעתי שיש עוד אוהדי נתניה בבולגריה. גיליתי ממש שבוע שעבר שיש איתי עוד כמה אנשים".
ניסים: "ברגע שגילינו שאנחנו מול אשדוד בחצי דיברתי עם אייזיק ושיבר על מחירי הכרטיסים בגמר. אני אמרתי לו שאני מזמין רק כיוון אחד מטעמי מנחוס אבל ידענו שזה שלנו האמת.
ספרו קצת על הלוגיסטיקה?
אייזיק: "בעידן של היום זה מאוד פשוט. תוך 3 דקות יש כרטיס טיסה ביד, יש לי איפה ללון בישראל כך שזה טריוויאלי עבורי להגיע למשחק של נתניה מחו״ל. זה הרבה יותר מרגש אותי מלצפות במשחק גדול באירופה".
עידו: "חוץ מהעובדה שזה גמר גביע ויש מלא התרגשות סביב המשחק הזה גם לאוהדים בארץ אני די רגיל לזה. אני מבקר את המשפחה והחברים כל חודשיים בערך וכל פעם שאני בא אני מתמיד ללכת לכל משחק שאני יכול כי לפני שעברתי לחול הייתי מנוי כל עונה מגיל מאוד קטן וחוץ מגעגוע לכל האנשים הקרובים אליי בארץ יש געגוע אחד גדול מאוד למכבי נתניה כל סוף שבוע".
ניסים: "פשוט זה לא. זאת לוגיסטיקה של להשאיר אישה עם שני ילדים קטנים בלי עזרה זה לבטל עבודה להשיג כרטיס השנה היתה משימה כמעט בלתי ותודות לעמית קליינמן ואלירן בן לולו צלחתי גם את זה".
ספרו לנו קצת על עצמכם
אייזיק: אני בן 47, אוהד מכבי נתניה עוד משנות השמונים המאוחרות. לא זכיתי לראות את עודד מכנס לשחק במדי נתניה (רק במדי טבריה נגדנו), לכן גיבור ילדותי היה יגאל מנחם. לא גדלתי בבית על מכבי נתניה, זה הגיע לי באופן עצמאי וכילד הייתי נוסע או צועד משכונת אזורים עד לקופסה, מציץ דרך החריצים ומחכה שיפתחו את השערים לרבע השעה האחרונה.. חוץ מהתקופה שהכניסו חינם ילדים עד גיל 12, ואז האהדה שלי רק התגברה.
עידו: "אני בן 19, ואני גר בבולגריה קרוב ל9 שנים. עברתי בגלל שהעבודה של אבא שלי עברו לפה ואני לאורך השנים שיחקתי במחלקת הנוער של לבסקי סופיה ולמדתי פה. נולדתי וגדלתי בנתניה והייתי גם בבית הספר לכדורגל של מכבי נתניה בקבוצת הילדים 3 שנים".
ניסים: "אני גר כבר שש שנים בסופיה בולגריה אוהד של הקבוצה כבר 30 שנה ומתעדכן על בסיס יומי. יש לי גם קבוצת וואטסאפ של חברים שהיו פעם בקרייזי ואנחנו כמו משפחה עדיין."
מה התחושות על מסע הקסם בדרך לגמר?
אייזיק: "מדהים ומרגש! עברנו את המשוכה הכי קשה שאפשר לעבור, את מכבי חיפה, ואני מאמין שהפעם אנחנו יכולים לעשות את זה! אני מאמין בקבוצה שלנו ומקווה לחגוג תואר ראשון עם המועדון, סוף סוף".
עידו: "התחושה מאוד מבלבלת בגלל שהעונה הייתה מלאה עליות וירידות. בתחילת העונה התקשנו מאוד וקצת איבדנו את כל האופי והסגנון משחק היציב מעונה שעברה ופתאום שרן מונה למאמן יצאנו מהמשבר שהיינו בו וחזרנו לעצמנו. מין הסתם אני מאוד מאמין בקבוצה ואופטימי לגמר אבל אחרי הכל יש מולנו יריבה חזקה מאוד למרות מיקומה בליגה עם חלק התקפי מהחזקים בליגה".
ניסים: "האמת ברגע שראיתי הגרלה מול מכבי חיפה הייתי בטוח שזה יעצר שם. גם במשחק הראשון לא האיר פנים אבל ברגע שעברנו אותם השמים הם הגבול".
איך זה להיות אוהד בחו"ל?
אייזיק: "חסר לי מאוד כל ההגעה למשחקים, הפאב לפני המשחק, יחד עם האוהדים... אני מכיר לא מעט אוהדי נתניה ותמיד מרגיש בבית בכל משחק שאני מגיע אליו. אני גר בעיר שממנה פלמן גלבוב הגיע ממנה אלינו, אפילו פגשתי אותו פעם אחת בשדה התעופה כשליוויתי את הבן שלי בחזרה שלו הביתה. אני חושב שהוא היה יכול לראות שיש לנתניה אוהדים בכל מקום... אפילו בסופיה".
עידו: "זה טיפה מבאס לא אשקר. אני כל עונה נורא רוצה לבוא לכל משחק קבוע כל שבוע בדיוק כמו פעם אבל המרחק מגביל ומכריח לתמוך בקבוצה מהבית".
מה הזיכרון הכי גדול שלך מהקבוצה?
אייזיק: "2 זיכרונות: משחק הפרידה מהקופסה. אני זוכר שסכנין הובילו עלינו במחצית, מוטל׳ה שפיגלר לקח את המיקרופון במהלך ההפסקה, ואמר לקהל להאמין שזה אפשרי לנצח, ואכן התוצאה התהפכה וניצחנו בסוף עם גול הרואי של עמרי בן הרוש. נפרדנו מהקופסה בצורה ווינרית והולמת".
הזיכרון השני זה הגול של גיל יצחק בבשאקשהיר. ההלם המהול בשמחה, המיקס הזה של מספר רגשות בבת אחת, זה משהו שלא הרגשתי מעולם בכדורגל".
עידו: "הזיכרון הכי גדול שלי מהקבוצה היה המשחק האחרון בקופסא. זה הרגיש כמו סרט לראות את הקבוצה שלך חוזרת מפיגור של 2-0 במשחק קריטי על עלייה למפעל האירופי והאחרון באצטדיון האגדי שלה שליווה אותי ואת משפחתי לאורך כל חיינו עד הנקודה הזאת".
ניסים: "הזיכרון הכי גדול שלי מהקבוצה הוא המשחק הראשון באירופה. נסענו פחות מעשרים משוגעים לליריה בפורטוגל ועשינו שם רעש של 2000".
מה המשחק הראשון שאתם זוכרים?
אייזיק: "זה מצחיק, המשחק הראשון שהגעתי אליו היה משחק בית נגד בית״ר י-ם, הרבה אוהדים לא הצליחו להכנס ליציעים והם ממש ניסו לפרק את שערי האיצטדיון, אני זוכר שבני לם הבקיע אבל אני לא זוכר את התוצאה".
עידו: "המשחק הראשון שאני זוכר היה מול מכבי חיפה בעונת 2009/10 שלקחה אליפות גם אז. אחד המשחקים הראשונים שהלכתי אליהם עם דוד שלי שהיה מי שהתחיל לקחת אותי למשחקים מגיל קטן. ניצחנו 1-0 עם שער של שלו מנשה מחוץ לרחבה בדקה ה70 וזה נורא הפתיע את כולם באותו הזמן כי רק סיימנו במקום התשיעי באותה עונה".
ניסים: ה"משחק הראשון שאני זוכר זה משחק מול מכבי תל אביב בעונת 89-90 הפסדנו 2-1".
מסר לקהל לקראת הגמר
אייזיק: "להיות ווינרים. להגיע כווינרים בלי לפחד ממנחוס ובלי להיות בכוננות אכזבה. להגיע בדיוק באותה הרוח שאנחנו מצפים מהשחקנים להגיע.
יאללה נתניה!"
עידו: "מסר לקהל: חברה זה לא קורה הרבה בכלל במיוחד בשנים האחרונות שמגיעים לגמר גביע עם סיכוי יפה מאוד גם לזכות בו. תבואו לתת את הנשמה בדיוק כמו השחקנים! כי כולנו יודעים שמגיע לנו אחרי כל הקשיים. לא קל לשחקנים לעלות יש סביבם מלא ציפיות ולחץ אז צריך לדחוף אותם כמה שאפשר ולעודד בדיוק כמו שאנחנו יודעים בטוב וברע. יאללה נתניה! שוב חוזר אלייך".
ניסים: הולך קשה אבל זה אפשרי ״אם רק תאמינו.״
.png)
