"מכבי נתניה היתה הכל בשביל אבא שלי"

ביום רביעי שעבר חלפו 20 שנה ללכתו של אוהד הקבוצה המסור, רס"מ משה אריאל אללי ז"ל. משה ששירת כנגד מטבח בחטיבת הצנחנים נהרג ב-01.02.2003 אחרי שנדרס על ידי ניידת משטרה. משה ז"ל היה אוהד מסור של הקבוצה והיה מגיע לכל משחקיה. כחלק מהנצחתו בחרה ביתו אדרת אללי בת ה-20 לחלק מעל מאה מארזים לחיילים וחיילות המשרתים בעוטף עזה לזכרו. על אף שלא הכירה את אביה, בראיון מרגש שערכנו עימה היא משתפת על הרגשות, מכבי נתניה בבית ועוד.

 

ספרי קצת על המורשת של אבא?

 

"כשאבא שלי מת, אמי היתה בהריון, לכן לא זכיתי להכיר אותו, כל מה שאני מספרת ויודעת עליו זה מסיפורים של אמא שלי, חברים שלו ומשפחה בעיקר. אני משרתת כמשקית נפגעים באחת מחטיבות החי״ר, עם כומתה אדומה ונעליים אדומות בדיוק כמו של אבא שלי. בחרתי בתפקיד הזה ונלחמתי עליו כדי לעזור ולתת בדיוק את מה שנתנו לי וזו סגירת המעגל הכי טובה שיכלתי לבקש".

 

איך אביך היה מחובר למועדון?

 

"אבא שלי היה אוהד שרוף של מכבי נתניה, אין סיכוי שהוא היה מפספס משחק אחד. אם זה משחקים באמצע שבוע הוא היה עושה הכל כדי לצאת מהבסיס וללכת למשחק! לא היה שום סיכוי שהוא היה מפספס. משחקים במקומות הכי רחוקים הוא היה נוסע לא משנה מה, ואם זה היה בשבת, הוא שמר שבת - הוא היה הולך ברגל לכל משחק".

 

מה קרה ביום שהוא נדרס?

 

"בדיוק כמו שקרה במשחק האחרון שהוא הלך, בדרך חזור מהמשחק הוא חזר ברגל עם אחיו והזמן שהלך בשולי הכביש ניידת משטרה דרסה אותו למוות".

 

איך הייתה נראית האהבה שלו למכבי נתניה? 

 

"הוא היה משגע את כולם על מכבי נתניה, אם מישהו היה מתווכח איתו איזה קבוצה הכי טובה הוא היה משתגע ועושה הכל כדי שיבינו שזו הקבוצה הכי טובה. בימים של הפסדים הוא היה חוזר בוכה לא היה אפשר לדבר איתו באותו היום.ובמשחקים עצמם, היה משתגע צורח את השירים כולם היו מכירים אותו במשחקים לא היה אוהד אחד שלא הכיר אותו. בפעמים שלא היה מצליח לקנות כרטיס הוא היה עובר בגדרות עושה הכל כדי להגיע ליציע של נתניה".

 

מה הייתה מכבי נתניה בשבילו?

 

"מכבי נתניה באמת הייתה הכל בשבילו, הוא נולד וחי בדרום וכל המשפחה ביחד איתו הייתה אוהדת את נתניה, הם היו עושים את כל הנסיעות מהדרום עד לנתניה ובכללי לכל הארץ"

 

האהבה למכבי נתניה המשיכה הלאה במשפחה?

 

 "אחרי שהוא נהרג, כל המשפחה אהדה יותר את מכבי נתניה, אין משחק אחד שמישהו מהמשפחה לא הולך עד היום. אפילו אני מגיעה באופן קבוע למשחקים, אני זוכרת בעיקר בעיקר את האוהדים, את השירים, הצעקות והאהדה לקבוצה. האוהדים של נתניה זה אוהדים שונים לגמרי מכל אוהדי קבוצה אחרת. יש במכבי נתניה אהבה בלתי מסוברת לקבוצה, גם אם הם יפסידו או לא יודעת מה יקרה, האוהדים יהיו שם לא משנה מה"

 

ומה זו מכבי נתניה בשבילכם כיום לאחר מותו?

 

"מכבי נתניה חלק ענק מהחיים שלנו במיוחד לאחר שהוא נהרג. כמו שאמרתי, אין משחק אחד שמישהו מהמשפחה לא הולך".

 

בעצם לקחת על עצמך חלק גדול בהנצחה שלו?

 

לקחתי על עצמי את ההנצחה שלו, כבר תקופה שאני חושבת איך ומה לעשות כדי להנציח אותו ושאנשים ישמעו את הסיפור שלו ויכירו אותו.לפני כמה ימים חילקתי אריזות לחיילים שמשרתים בעוטף עזה לזכר אבא שלי, התגובות היו בשמיים, עד עכשיו אני לא מפסיקה לקבל הודעות ותיוגים. זה התפרסם בצורה הכי טובה שיכלתי לבקש ובדרך הכי טובה שיכלתי להנציח את אבא שלי. חשבתי על זה כי  אבא שלי אהב לתרום לעזור ולתת מעצמו בשביל האחרים, במיוחד בשביל החיילים.  אם זה חיילים שהיו תחתיו שהיו קצת בעייתיים, הוא היה הולך אליהם עד לבית ומחזיר אותם ומסביר להם שהוא שם בשבילם.  היום כשאני נמצאת במסגרת הזאת, אני לא חושבת שיש המון אנשים כאלה שיעצרו הכל ויסתכלו בעיינים לחיילים ויעזרו להם.כמובן שכל מה שאני מספרת זה מסיפורים ששמעתי, חיילים שהיו תחתיו וחברים שלו. אני חייבת לומר שאמא שלי תמכה בי מאוד בכל הפרויקט הזה, בלעדיה לא הייתי מצליחה לעשות את זה".

 

יש מסר שחשוב לך להעביר?

 

"חשוב לי להעביר האלה בעיקר את הסיפור שלו, את הערך של הרגע. כי באמת אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. להורים שלי היו המון תוכניות לעתיד שנהרסו בשניה אחת. חשוב לי שאנשים יבינו שצריך לחיות את הרגע, להעריך את הסביבה, את האנשים שנמצאים סביבם. את הערך של המשפחה, כי יש כאלה שאין להם.לא זכיתי לחוות עם אבא שלי את כל המשחקים של מכבי נתניה, את השיגעונות שלו, ובכללי לא זכיתי לחיבוק אחד ממנו. החיים באמת יפים תעריכו את הרגע"