דוד לביא נזכר בניצחון 0:2 על הפועל תל אביב בשנת 1983

 

לביא הוא אחד הסקוררים הגדולים ביותר שידע הכדורגל הישראל בכלל וידעה מכבי נתניה בפרט. הוא זכה ארבע פעמים בתואר "מלך השערים", אליו הוסיף תארים רבים במדי המועדון. לביא אף נמצא במקום השמיני בטבלת "מלכי השערים של כל הזמנים" בליגת הראשונה. ביחס לשחקני המועדון בהיסטוריה דוד לביא נמצא במקום השמיני בטבלת מלכי ההופעות (317) ובמקום השלישי במלכי השערים של כל הזמנים בצוותא עם ויקטור סרוסי (142).

 

לקראת המשחק נגד הפועל תל אביב בחרנו לחזור אל אחד המשחקים בהם - "הלביא שאג". ב- 30.04.83 אירחה מכבי נתניה את הפועל תל אביב. בדקה השמינית דוד לביא הצליח למצוא את הרשת בנגיחה, כשבדקה ה-65 לביא השלים צמד וניצח למכבי נתניה את המשחק - 2:0. 

 

דוד, איך זה היה עבורך כאחד שגדל במחלקת הנוער להביא את מכבי נתניה להישגים גדולים?

 

"זו הרגשה נפלאה. היום זה אחרת. כשכל אחד מסיים את האימון והולך לביתו, וזרים ומערים אחרות, למרות שאני מניח שיש ביניהן חברות מסויימת אבל לא מעבר לכך. מעבר לזה אני בטוח שהם פחות אחד עם השני מה שלא היה אצלנו. אנחנו היינו חברים גם מחוץ למגרש והאימון. היו לנו המון פעמים שהיינו סתם נפגשים בבתי קפה, או אפילו הנשים. מן הסתם בגלל זה גם היה לנו את הקטע של לשחק אחד בשביל השני והמטרה של הקבוצה הייתה לנצח. היום כל אחד רוצה לתת מעצמו באופן אישי, למרות שבקבוצה היום של מכבי נתניה היא קבוצה יותר מאוחדת ועל זה מגיע שאפו לבני על התלכיד של קבוצה שהוא יצר ולא בודדים". 

 

כאחד ששיחק עם בני וחווה אותו כשחקן, איך זה בשבילך לראות אותו על הקווים?

 

"אני רואה אותו על הקווים ואני נזכר בבני השחקן. הוא תמיד אהב לנצח ולהתגרות ביריב, גם בינינו במשחקים פנימיים - הוא תמיד רצה לנצח. שאני רואה אותו חי על המגרש זה מזכיר לי את בני השחקן. אני חושב שזה מעורר את השחקנים להתלהב מכל רגע במגרש. מתי שהולך לתת עוד ליריב, כי חינכו אותו כשאתה מוביל 2:0, תנסה לתת את השלישי והרביעי כי מחר שהקבוצה היריבה תתן לך בראש היא לא תרחם עליך. אני רואה היום גם שהם מובילים הם רוצים לתת עוד ועוד, היום זה מסוכן. יש משחקים שהם היו צריכים אולי לשמור יותר על תוצאה ב-5-10 דקות האחרונות. הוא למד את זה מהר מאוד והם עושים את זה יוצא מן הכלל. הם משחקים יותר טוב מעשר קבוצות לפחות מהמשחקים שראיתי, מגיע לבני שאפו על השיפור מאיך שהם היו לאיך שהם היום". 

 

אם נחזור אחורה אל השנים הגדולות ואל נתניה ועוד 15, איך הרגשת מבחינת הכבוד והגאווה? להיות מלך שערים ואחד השחקנים המובילים בקבוצה

 

"אני אגיד את האמת, הקטע של "מלך השערים" זה דברים שבאו מאליהם. אני מסתכל על עשר השנים ששיחקתי בקבוצה של אז, מתוך עשר שנים שהיינו ביחד - שמונה שנים מלך השערים היה ממכבי נתניה. עודד היה ארבע פעמים ואני הייתי ארבע פעמים. תיקח בחשבון את כמות השערים שעודד הבקיע ואת הכמות שאני הבקעתי בשנים האלו - תראה לאילו מספרים אנחנו מגיעים". 

 

ההשתתפות של שאר השחקנים בשערים

 

"המשחק לא היה מבוסס רק על שנינו. לבני היו עונות של שמונה ועשרה שערים, גריאני הוסיף מעצמו והיו עוד שחקנים שבאו מהחלק האחורי או חיים בר כבלם. אני זוכר משפט אחד שאמר ויסוקר שהיה בשער: "אל תדאגו חבר'ה, אנחנו נקבל שניים אנחנו ניתן שלוש". סמכו עלינו שאת השערים שלנו אנחנו ניתן, אם היום זה עודד מחר זה יהיה לביא. החלק ההגנתי שלנו גם היה התקפי. גם כשהיו כוכבים ידענו להסתדר עם כל הכוכבים. רובנו היינו חברים מחוץ למגרש וזה נותן לך להחזיק קבוצה של כוכבים ולהיות חברים. אצלנו היה חבורה שכל אחד ידע מה הוא צריך לעשות וכל אחד עשה את מה שהוא יודע. אף אחד לא גנב לשני את ההצגה. רוב השחקנים היו צנועים בלי התבטאויות ואף מורם. באנו אחרי כל משחק שאנחנו רוצים לדרוס את המשחק ולא משנה מול מי". 

 

דיברתי עם מספר אוהדים לפני הראיון, אין אחד שאתה אומר לו דוד לביא ולא אומר לך: משחק הראש. איך אתה מסביר את יכולת הנגיחה האדירה שהייתה לך באותן השנים?

 

 לפעמים אני תוהה וחושב עם עצמי - מה הביא אותי להתנשאות הזו כלפי גובה של לתת סוג של דאייה באוויר, להמתין שנייה ולחכות שהיריב יהיה בעמדת נחותה ממני בגובה. התמודדתי מול שחקנים שהיו הרבה יותר גבוהים ממני, או מול שוערים שהיה להם את היכולת לתפוס את הכדור כמו אריה חביב, יוסי מזרחי ועוד.. הייתי עובר אותם בניתור ומצליח לנגוח מעל הידיים שלהם". 

 

התמונה שזכורה מול רוזן

 

"יש לי תמונה אחת שאני זוכר כל כך שהייתי בגיל 19-20 ורוזן היה בשלהי הקריירה שלו. אני מביא ניתור שאני מניח חצי גוף שלי מעל צביקה רוזן שהיה בלם נבחרת ישראל עם עבר מזהיר, ואני מצליח לנתר בצורה של להיות מעליו בחצי גוף. אני לא עבדתי על זה אבל כנראה שזה היה משהו מולד שידעתי לנצל אותו. אני חושב שכל שחקן כדורגל שמגיע לרמות הגבוהות חוץ מהכישרון יש לו משהו מולד. מה שמסי או רונאלדו עושים לדוגמא זה משהו שהוא נולד עם חלק מהם וחלק הוא שיפר מאז שהוא היה ילד. אני קיבלתי את מתנת האל הזאת בניתור, טיימינג ונגיחה נכונה. הדברים האלה היו לי כנראה וידעתי לשפר אותם ולהביא אותם לידי ביטוי מעל כולם. סתם לדוגמא לראות במשחק מסויים שאני נוגח מגובה של 30 ס"מ שכל בר דעת היה אומר למה הוא לא בעט ברגל - ידעתי מה טמון בראש שלי מעבר לשכל וליצור ממנו דברים שיביאו שערים או בישולים.

 

בתור אחד שיצא לו גם לשחק איתו וגם להתאמן תחתיו, איך הייתה העבודה עם מוטל'ה?

 

לי באמת היה הכבוד לשחק עם מוטל'ה ביחד, לשחק נגדו ולהיות תחת שרביטו. הוא שיחק גם בבית"ר תל אביב ואז יצא לי להיות בלם בשנה הזאת ויצא לי לשמור עליו. שיחקתי איתו כשהוא חזר מחוץ לארץ, שיחקתי נגדו שהוא היה בבית"ר תל אביב. אחר כך הוא בא לאמן את מכבי נתניה ושיחקתי תחת שרביטו. אני לא הספקתי להינות ממנו הרבה בתור שחקן. 

 

מי המאמן שלמעשה היה אחראי על ההסבה לבלם?

 

"זאת הייתה הסבה בעל כורחה. עד שלב מסויים באמצע העונה הייתי כחלוץ מלך השערים ובאיזשהו שלב חיים בר נפצע ולא היה מי שיחליף אותו. עד כמה שאני זוכר אריה רדלר הפך אותי לבלם ואמר לי: " דוד אני מצטער זה על חשבון השערים שאתה כובש, אבל אתה השחקן שהכי מתאים לי מבחינת חוזק, עוצמה, נגיחה ושמירה". אחד אחר היה אומר "עזוב אותי בלם, אני הולך לתואר מלך השערים" - אני חשבתי לטובת הקבוצה ושיחקתי בלם שגם שם הבקעתי שערים. במחזור האחרון למעשה כל הקבוצה שיחקה בשבילי וכבשתי ארבעה שערים ועברתי את כולם והצלחתי לסיים כמלך השערים גם לאחר חצי עונה כבלם".

 

השערים שנתת, הרגעים הגדולים, שהיו עדיין מדברים על "דוד הלביא הגדול", "הלביא שאג" - זה עדיין מרגש אותך?

 

"אני נפגש עם אנשים בכל מיני מקומות שמזהים ואומרים לי לא השתנית. תודה לאל אני גם בריא, לא השמנתי, אני באותו משקל אני חשוב גם שלושים שנים. היום אני עובד עם הילדים בבית ספר לכדורגל במכבי נתניה, ונותן להם על הקצה המזלג למי שרוצה ללמוד. מי שבא אליי עם הנכדים שלו אז הוא מזהה ומספר לילדים שלהם מי מעביר את האימון. זה נותן הרגשה טובה שמי שראו אותי משחק היום באים עם הנכדים והילדים שלהם. זה נעים להיות במועדון בחזרה ולראות פנים מוכרות מהעבר של מי שראה אותי משחק ורואה אותי היום מעביר את התורה שלמדתי וגדלתי עליה".

 

מסר לקהל?

 

אני ששמח לראות שהאוהדים באו בהמוניהם, גם כשמשחקים נגד קבוצות באמצע טבלה ותחתית הטבלה. אין ספק שלבני יש חלק בזה, אני שמח שמישהו מהשנתונים שלנו נמצא בפרונט. אני חושב שמכבי נתניה היום צריכה להתחייב יותר להגיע למקומות הגבוהים ולהתמודד איתם. אני יודע שהיום בכדורגל שם המשחק זה כסף, מכבי נתניה וכסף לא הולך כמו מכבי חיפה ומכבי תל אביב אז קשה להתמודד איתם לאורך זמן. לאורך זמן צריך שיהיה לך ספסל עמוק ושחקנים איכותיים. מגיע כל הכבוד לאייל שהוא לקח את הקבוצה מאיפה שהוא לקח אותה והסכים להשקיע בה ולהביא את נתניה לאין שהיא נמצאת. שיבוא יותר קהל ויכנס יותר כסף. כשהם יהיו בפלייאוף העליון, מקווה שזה ייתן תנופה לאנשים לבוא להשקיע בשחקנים שימשכו את הקהל וגם את הקבוצה להישגים יותר גדולים ולהתמודד לפחות על המקומות שמובילים לאירופה".