מרימים ליציע / לקראת המשחק מול מכבי חיפה

 

 

 

שמי מוטי מצה בן 57 במקור מעכו וכיום גר בקריות.

למה דווקא מכבי נתניה? 

בבית הספר היסודי (1976) כתה ו' זכורים לי משחקי הכדורגל במגרש הספורט ופתאום התחילו לקרוא לי מוטל'ה כמובן ע"ש שפיגלר האגדי. בתקופה זו מכבי נתניה היתה אחרי שתי אליפויות. אז התלהבתי מהרעיון והתחלתי לעקוב אחר קבוצת היהלומים. מהפועל עכו (שעלתה לליגה הראשונה ב 76) עברתי למכבי נתניה בינתיים כנער ראיתי את הקבוצה רק בטלוויזיה.

הגיעה שנת הדאבל 77/78 וההתלהבות החלה להתגבר. התחלתי כל שנה לכתוב יומני משחק,הדבקתי טבלאות,תמונות של שחקנים והתחלתי לכתוב פרשנות למשחק. אימי שתחיה רקמה לי מפית אוכל עם הכיתוב "מכבי נתניה".

רצף האליפויות לא פסק והספקתי לחוות אליפות נוספת של 79/80. עודד מכנס ואחיו הצטרפו להרכב ולאט לאט החלה להתגבש האימפריה שרק להיזכר בה עושה לי צמרמורת. ההרכב המפלצתי: האחים מכנס, חיים בר, מושיקו גריאני, פיזה, בני לם , שירזי, פודי ועוד..מכל אגף עלו מגינים וטרפו את הדשא. עודד זכה כמה שנים רצוף כמלך השערים. פנומן ברחבה שידע מכל חצי מצב להבקיע. לביא נקרא "ראש הזהב" בזכות הבקעות רבות בנגיחה. בני לם היה מומחה לפלאשים בבעיטות עונשין. תענוג.

הגיעה עונת השישיות נגד ביתר ומכבי תל אביב עונת 81/82 . זכור לי כנער שהיינו יוצאים לבלות וכולם עוצרים לראות באיזה קיוסק ב"מבט לספורט" את השערים המלהיבים  של מכבי נתניה. אך בשנה זו הפסדנו את המקום הראשון להפועל כפר סבא. זכור לי שמאד כעסתי וכתבתי טור ב"מעריב לנוער".

ואז הגיעה עונת האליפות האחרונה 82/83 אז אני כבר חייל והגעתי לראות את הכוכבים שלי . איזה כיף והרגשה שלמכבי נתניה אין תחליף. אימפריה צהובה. "נתניה ועוד 15".  מאז אני אוהד שרוף שמגיע להרבה משחקים (חלקם עם מנוי) ומאז חווינו המון אכזבות וגם שמחות אך לדבר האמיתי לא הגענו כמעט 40 שנים. נשארתי "תקוע" בשנת  1983. מכיוון שאני גר באזור חיפה אז כשהקבוצה הגיעה לשחק בקרית אליעזר תמיד הלכתי והיו עונות שאולי 50 אוהדי נתניה היו מגיעים.

 
זכור לי משחק שהלכתי עם בן דודי קוף ירוק. ישבנו יחד. דקה ראשונה רוני לוי שלנו עובר בהתקפה לכוון השער. אני קם ומרגיש יד על הכתף "שב כאן קמים רק כשחיפה תוקפים". הבנתי והלכתי ליציע אחר. הפסדנו באותו משחק כמו במשחקים רבים נגדם בשנות ה 90 והלאה.
בשנים 2014 ו 2019 הגענו לגמר הגביע. כמה קרובים היינו בפעם האחרונה בסמי עופר. איזו אווירה שוב עם 25000 אוהדים .הותיקים חזרו אבל לא זכינו לצערינו.

כיום אני מורה לאלקטרוניקה ומחשבים בחיפה וברור לכם שלהיות אוהד נתניה באזור של קופים ירוקים זה לא תענוג. יש התערבויות (והיו פעמים שניצחנו גם בסמי), יש דיונים ובעיקר אני מרגיש שגריר של הקבוצה באזור שמכבי נתניה וההסטוריה שלה לא מוכרים. משמיע את השירים , מספר חוויות והתלמידים נהנים. תלמידים שרוצים למצוא חן בעיני צובעים במבחן בצהוב. כותבים "מכבי נתניה אלופה" ועוד אני עושה להם סמיילי וכמובן זה לא מזכה אותם בנקודות.

 

לסיכום אני מייחל כמו תמיד שהקבוצה תראה טוב כמו השנה במשחקים נגד מכבי תל אביב . כמובן שאני מייחל שנהיה למעלה יותר ועם תקציב גדול יותר הגיע הזמן שנביא תארים. מגיע לנו . נתניה נחשבת לבירת הכדורגל בארץ, ממוקמת באמצע המדינה, אצטדיון יפה אבל הכי חשוב: קהל שרק משתדרג עם השנים. הכרתי ביציע חברים טובים, יש לנו קבוצת ווטסאפ של אוהדים מהצפון. לקהל האדיר הזה (לא מובן מאליו) ובעיקר לצעירים מגיע לחוות אושר בדמות תואר. בעזרת השם בזמן הקרוב. יאלללה נתניייה!