הניצחון המדהים של בן ממן

 

לאחר שעבר השתלת פרוטזה הגיע בן ממן אל נבחרת קטועי הרגל של ישראל. ממן הצליח לעבור את תהליך השיקום וממשיך לעשות את הדבר האהוב עליו ביותר - לשחק כדורגל. ביום שבת במשחק נגד בית"ר ירושלים יבעט ממן את כדור המשחק לשופט בהתמודדות. 

 

הפציעה למעשה הגיעה בשנת המעבר והפריחה שלך והרבה עקבו אחריך, איך קיבלת את זה?

 

"זה קרה בשנה שבין הנערים לנוער וזו השנה שהייתי מלך שערים של הקבוצה וקפטן. הייתי אמור לעלות לנוער ולהיכנס חזק לעניינים, כי זאת השנה הכי קשה. תוך כדי עבדתי כשליח פיצה, כשאתה רואה את הטיפים אתה מנסה לעבוד ולהתאמן כמה שיותר אז הכל היה לי לחוץ. עד שהגיע היום של התאונה. אני לא זוכר כלום מאותו יום. אני זוכר שהתעוררתי בבית חולים אמרו לי: עברת תאונה קשה, אבל אתה צריך להגיד תודה שאתה בחיים". 

 

איך מתקדמים הלאה?

 

"אני מבין שעברתי תאונה קשה אבל איך אני מתקדם הלאה? עוד לא ידעתי שאני קטוע רגל והייתי כל היום עם שלוש שמיכות. אחרי תקופה של כמה ימים שהתאוששתי אמרו לי שאני קטוע רגל, אמרתי אוקיי ברוך ה' אני בחיים אבל איך אני מתקדם מפה. עד שהתעשתתי ושאלתי את אמא שלי אם זה המצב, היא אמרה לי שאני צריך להגיד תודה שאני בחיים ולא התייחסתי לזה כל כך. כאשר אתה חושב על זה אתה מבין שהתנפץ לך החלום וכל מה שקשור לכדורגל ותכננת וזה מה שבניתי עליו את העתיד שלי".

 

איך הרגשת באופן אישי? הקרנת את האכזבה החוצה?

 

"ברור, הייתי בדיכאון תקופה. אמרתי להורים שלי: "תחזירו לי את הרגל עד גיל 35, בגיל 35 קחו את שתי הרגליים, אני רק רוצה לשחק כדורגל". 

 

איך הרגשת עם התמיכה והאהבה שקיבלת באותו הזמן?

 

"לולא כל התמיכה שקיבלתי לא הייתי מגיע לחצי ממה שאני היום. קיבלתי כל כך הרבה תמיכה מאנשים, שחקני כדורגל, משפחה, החברה שאיתי כבר תקופה ארוכה ולא עוזבת אותי. אם לא כל אחד ואחת מהם שנתן את החלק שלו לא הייתי מגיע לחצי".

 

יש אנשים בוגרים יותר שלא היו מצליחים לקום והיו שוקעים, איך אתה הצלחת לקום ולהתאושש מזה?

 

"בתקופה כשהייתי בדיכאון בא אליי לבית החולים קפטן נבחרת ישראל בכדורגל קטועי רגליים בשם צח. הוא בא והסביר לי שהכל בסדר ואין מגבלות ואפשר לעשות הכל. הוא הראה לי תמונה שלו משחק  בכדורגל קטועי רגליים ושאלתי אם כל אחד יכול להתקבל, הוא אמר לי שהוא לא רואה סיבה שאני לא אגיע לשחק איתם בכדורגל קטועים. ואז הבנתי שאולי זה לא הכדורגל שלי אבל אני לא יכול ליפול לדיכאון. נפלתי הכי למטה אין עוד לאן לרדת ומפה אני יכול לעלות. המטרה שכיוונתי אליה זה שאיך שאני יוצא מהשיקום אני יוצא לשחק כדורגל קטועים".

 

אתה חלק מנבחרת קטועי הרגליים, איך זה מרגיש לייצג את המדינה?

 

"זה כמו חלום שמתגשם. שיחקתי ביורו בגיל 17, שזה דבר שלא הייתי מדמיין גם אם היה לי שלוש רגליים. גם עם המגבלה שלי בסופו של דבר אני משחק כדורגל ומייצג את המדינה זה פשוט חלום שמתגשם".

 

עד כמה היה קשה להשתלב בנבחרת?

 

"מיד כאשר יצאתי מהשיקום אז נכנסתי לאימון הראשון. המאמן אמר לי שעוד שלושה שבועות יש טורניר בפולין ושהוא לא יודע אם אני אבוא ושזה טורניר לפני היורו, "אם תתן עבודה קשה אתה בא איתנו". באמת התחלתי לעבוד בבית, גם עם צח קצת בלי קשר לאימונים. מיד כשהתחלתי להתאמן היו לי כאבי כתפיים בקטע הזוי, כל המשקל על רגל אחת, לבעוט ברגל החלשה (הרגל שנקטעה היא רגלו החזקה - שמאל). היה לי קשה כל ההרגל הזה אבל עבדתי שלושה שבועות אינטנסיביים. טסנו לפולין והיה לנו שם משחקים נגד פולין ואוקראינה, אולי הפסדנו את המשחקים אבל במשחק האחרון המאמן העלה אותי חמש דקות לסיום וכבשתי גול (הגול היחידי של הנבחרת בטורניר). זה אחרי שלושה שבועות שאני משחק עם קביים, ופה הבנתי שאני באמת ניצחתי ושלא משנה לאן נפלתי אפשר לצאת מכל דבר ולהגיע למקום הכי גבוה"

 

אתה למעשה אוהד הקבוצה, איך התחילה האהדה שלך למכבי נתניה?

 

"הייתי אוהד מכבי נתניה כל החיים. מגיל קטן עוד מכיתות ה-ו אני זוכר אותי ואת החברים שלי הולכים למשחקים של נתניה, צועקים ברחובות, זורקים צעיפים של נתניה על מכוניות. מגיל קטן זה רק נתניה"

 

במילה אחת מה זה מכבי נתניה בשבילך?

 

"אהבה".

 

איך זה בשבילך לעלות למשחק נגד בית"ר, כאוהד הקבוצה ואחרי כל מה שעברת?

 

זו הרגשה מטורפת. עכשיו אני באמת הגעתי לטופ. זה קבוצה שאני בא לראות קבוע כל מוצאי שבת  באיצטדיון. פתאום לעלות איתם לדשא זה הרגשה מטורפת"

 

מסר חשוב שאתה רוצה להעביר הלאה

 

"אני רוצה להגיד לכולם לא להתייאש בחיים. לא משנה מה קורה לא להתייאש, לכל דבר יש פתרון ואפשר להגיע הכי גבוה שיש".