מאחורי הקלעים

 

פרויקט מאחורי הקלעים פוגש השבוע את יניב אלבז, אחראי קשרי קהילה ואחראי על חנות המועדון

ספר קצת על עצמך

"אני תושב נתניה, אוהד את הקבוצה מגיל שמונה. 27 שנים אני מגיע למשחקי הקבוצה מ"הקופסא". נכנסתי לעבודה במועדון לפני חמש שנים, בתחילה רק בקשרי קהילה ולאחר מכן הקמנו חנות של המועדון".

 

מה זאת אומרת למעשה קשרי קהילה?

"מכיוון שצמחתי מהקהל ידעתי מה הדברים שהיו חסרים לי בתור אוהד: החיבור והנגישות של הילדים במיוחד והקהל עצמו לשחקנים. לפני הקורונה היינו עושים מפגשים פעם בחודש, צילומי בר מצווה (משהו שלא היה קיים שהייתי ילד בן 13), ימי הולדת וכו'. הרעיון הוא להגיע לאוכלוסייה הכי מוחלשת בעיר ולתת לה את התמיכה של הקבוצה כדי להביא אותם למשחקים בעתיד גם אם אין להם את היכולות הפיננסיות".

 

עד כמה את רואה את ההשפעה והעוצמה של החיבור?

"אני יכול להגיד גם כאוהד, כאשר הקהל היה מגובש לא היה ניתן לעצור אותנו לרוב במשחקים חשובים. אני רואה את העניין של העוצמה של הקהל כדבר הכי חזק שיש במועדון הזה. שהקהל חזק אז הקבוצה מנצחת והמצב רוח מאוד שונה, אני רואה את ההשלכות של זה גם בחנות וגם בפעילויות קהילה שאנחנו מגיעים אליהן וכמה הקהל מאוד צמא להגיע לשחקנים. מאוד חשוב לי ואני מתאים פעילויות לשחקנים מסוייים ומסביר להם את כל הנושא של הקהל וכמה הוא חשוב, השחקנים מבינים בסוף שאנחנו מועדון מאוד קהילתי -שהמועדון הוא סוג של משפחה".

 

לפעמים נוטים לזלזל בשחקנים בנושא הזה של הקהילה וההשקעה, מה יש לך להגיד בנושא?

"אפשר לחלק את זה לשניים. א. שחקנים מחוייבים בחוזה עד 16 שעות התנדבות בחודש ככה שאין כזה דבר ששחקן לא עושה, מהצעיר ועד המבוגר ביותר. לגבי שחקנים מסויימים שיוזמים פעילויות אני יכול להעיד במיוחד על השוער דני עמוס. בחמש שנים האחרונות אני עובד איתו - אין פעם שהוא לא יזם פעילות, מפעילויות בכלבייה בנתניה שנחלה הצלחה מטורפת  ועד פעילות שיש לנו השנה ב"חוות החופש". בכל החמש שנים שאני פה לא קיבלתי "לא" משחקן, זה דבר שלא קיים במועדון".

 

איך אתה רואה  את ההגעה של השחקנים לשכבות המוחלשות?

"אני רוצה לציין לטובה את המיזם של אור קצנשטיין - "ילד בוא יש משחק". טרום הקורונה הצלחנו לגייס כמעט 200 מנויי תרומה, עכשיו אנחנו עומדים על כמעט 100 מנויי תרומה. כל פעם שיצא לי לחלק את זה לעמותות/מתנ"סים/בתי ספר של אוכלוסיות מוחלשות - אני מקבל אחר כך את התמונות ואני רואה את ההתרגשות של הילדים. אלו ילדים שלצערנו לא קל להם להגיע למשחקים גם בגלל בעיות פיננסיות או נגישות ואנחנו בסוף גורמים להם להגשים חלום גם אם הוא הקטן ביותר.

 

"לי אישית יש סיפוק שאני חוזר מפעילות קהילתית ולראות אותם שמחים. כאשר  הייתי בגיל שלהם לא היה נגישות לשחקנים - בזה אני חייב לציין את מנהלת הליגה שיזמה את "מגן הכבוד" שמחייבת כל קבוצה בליגת העל להוציא לפועל תוכנית עבודה קהילתית".

 

ספר לנו על המיזמים המיוחדים שיש במועדון

 

"אנחנו מתחילים השנה שלושה מיזמים כאשר מיזם אחד הוא בעונה השלישית שלו - "שווים בספורט". מיזם שמאגד בעלי מוגבלות ואוהדים שלנו כקבוצה אחת שמתאמנים פעם בשבוע. זה אחד המיזמים היותר מרגשים שנתקלתי - החיבור ביניהם, לראות אותם מגיעים לאימונים ומשחקים ביחד. יש לי שני חבר'ה בעלי מוגבלות שמתנדבים זו שנה שלישית במועדון בקבוצות הנוער וילדים א', אני רואה את החיבור שלהם עם הילדים - אין שוני ביניהם וכולם שווים.

 

לגבי המיזם השני, התחלנו מיזם חדש שמתחיל בחודש הנוכחי. מיזם שנקרא "שער שיוויון" ביחד עם עיריית נתניה ועמותת "שער שיוויון". לקחנו בית ספר של נוער בסיכון, הקמנו ביחד עם העמותה קבוצת כדורגל שמתאמנים פעמיים בשבוע תחת המותג מכבי נתניה, עם מדים של מכבי נתניה. ביחד עם האימונים יש להם פעמיים בשבוע כיתות לימוד. מיזם מדהים שאני מקווה שימשיך עוד הרבה שנים"

המיזם השלישי הוא   "בית הילדים" - במיזם הזה בעצם מגיעים לאמן את ילדי  בית הילדים אלעזרקי בנתניה אחת לשבועיים"

 

לגבי החנות - מהי העבודה בחנות עבורך?

 

לגבי החנות אני חייב להגיד שזה מיזם שהוקם מאפס, זה משהו שהיה מאוד חשוב לנו כמועדון ולבעלים של המועדון אייל סגל. אני חוזר שוב אחורה – כאשר הייתי ילד לא היה קיים דבר כזה עם המגוון והשפע שיש היום. אנחנו משתדלים שיהיה שפע מאוד גדול של מוצרים, מייצור עצמי שלנו בארץ ומייבוא מחו"ל באופן עצמאי תחת הספונסר "לוטו" של ביגוד. מבחינתי שאני רואה הזמנות מחו"ל של אוהדים או אוהדים מכל הארץ ויצא לי כבר להיתקל בישובים שלא הכרתי על המפה - זה יוצר עבורי סיפוק.

 

"תמיד אני פותח גוגל לראות איפה המקום הזה ונדהם מחדש שיש לנו כ"כ הרבה אוהדים מכ"כ הרבה מקומות. העבודה היא נון סטופ ובתקופה האחרונה עם החזרה של בני והמשחקים הטובים שהיו לנו נגד ב"ש ומכבי תל אביב - החנות מתרוממת במיוחד אחרי התקופה של הקורונה שהייתה קשה פה".

 

למה זה היה כל כך חשוב למעשה עבור המועדון ועבורך?

 

"חלק מהנושא הזה זה לחזק את הקשר עם האוהדים. אני חושב שבסוף הקהל שלך צבוע בצהוב או בשחור-צהוב, או שהקהל שלך עם צעיפים של המועדון ולא אחרים - זה נותן לך סיפוק. בסוף ככל שתמכור יותר דברים שמרצים את הקהל ומתלבשים טוב עליהם - זה יוצר איזשהו קיר צהוב".

 

 מאיפה הכוח למעשה לעסוק בכל זה?

 

"כל נושא הקהילה זה משהו שלא הכרתי לעומק בחיים האישיים. לשמחתי לפני שנתיים שזכינו ב"מגן הכבוד" זה נתן לי את הדחיפה קדימה, הקשרים שיצרתי במקומות אחרים, עמותות עירייה ודברים כאלה שיכולתי להיעזר בהם ביותר קלות. זה לא היה קל בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה הראשונה שלמדתי את כל הנושא הזה. אני מגיע להתנדב יחד עם השחקנים בכל פעילות, אני לא פותר את עצמי מהדברים האלה.

 

"אני לא שולח את השחקנים מבלי להגיע למיזמים או לפעילות קהילתית, אני מגיע ביחד איתם להתנדב - אם זה להוציא את הכלבים עם דני עמוס או לחלק אריזות מזון עם אוהדים או שחקנים יחד.  זה לא קל כי ברמה של מכבי נתניה יש המון פעילויות, הרבה מלינים למה המועדון עושה הרבה פעילויות והשחקנים "לא מתאמנים" - זה לא סותר אחד את השני. זה לא פוגע להם באימונים, יום לפני/אחרי משחק אנחנו לא מבצעים פעולות קהילה. חשוב שהשחקנים יהיו מחוברים לעיר שהם משחקים, שהם יבינו איפה הם גרים ומול מי הם משחקים. לשמחתי כל השחקנים מרוצים מזה ונהנים מזה ולרוב חוזרים עם בקשות לחזור לאותם פעילויות".