מרימים ליציע / טור אוהדים

איכשהו יצא שכל הכוכבים הסתדרו להם כמו שצריך: הפרידה מאטפלד, ניצחון החוץ בסכנין, פגרת הנבחרת שיצרה געגוע, ובעיקר המינוי של בני. הרחוב הספורטיבי בעיר היה באטרף: השיח בבתי הקפה נע סביב ההכנות למשחק, הכרטיסים נחטפו והייתה הרגשה של משהו חגיגי וגדול מתקרב. הרי בני נתנייתי בדם, אחד משלנו, בשר מבשרנו. חברמן, תמיד מחייך, פתוח, כנה ובעיקר עם הרגליים על הקרקע. המבוגרים שבינינו גדלו עליו כשחקן שהוביל כאן קבוצות לתארים, הצעירים יותר הספיקו לעבור תחת ידיו בבתי הספר לכדורגל או להשאיל ממנו קלטות וידיאו בספרייה שהייתה לו סמוך לתחנה מרכזית. לצעירים ממש, הוא כבר הפך לסוג של אלוהים כמנהל מחלקות הנוער של מכבי וטוברוק.