מרימים ליציע / טור אוהדים

 

 

 

שמי יוני, מורה למתמטיקה ומחנך כיתת יב' באחד התיכונים בחיפה וכמובן אוהד מכבי נתניה. אני בעיקר גאה להיות אוהד של מכבי נתניה, ולא בזכות ניצחון כזה או אחר, אלא בזכות הדרך שלאייל סגל חלק ענק בה, הדרך בה מחפשים מלבד הצלחה מקצועית גם את החיבור לקהילה, אם זה לאוהדים המבוגרים (זכורים לי ביקורים בבתים של אוהדים מבוגרים בחנוכה וכן שכל הקבוצה נסעה להלוויה בצפון של אוהד שהקבוצה הייתה כל עולמו) , ואם זה לצעירים (ביקורים בבתי ספר, מפגשים עם בני נוער בעיר).

 

אין קפטן בכל הליגה הבכירה שמדגדג את מה שאלמוג עושה בתחום ובדוגמא שהוא מהווה לשחקנים אחרים, במיוחד כלפי הדור הצעיר. בדוגמא האישית הכוונה הן למקצועיות והשקעה על כר הדשא והן להשקעה מחוץ לכר הדשא. אני אציין דוגמא קטנטנה ויש עוד הרבה: במהלך המבצע האחרון "שומר החומות" היו התפרעויות בין יהודים לערבים ברחבי המדינה. העליתי בכיתת החינוך שלי (החיפאית) שאלה לדיון - מדוע הקפטן החיפאי שגר בעיר מעורבת עם קהל מעורב שיודע נהדר לעודד ולחגוג ביחד ומשחק בקבוצה שבה שחקנים מעורבים שמתאמנים מידי יום יחדיו ושהוא בעל השפעה בטח על בני נוער לא נעמד מול המצלמות עם אחד מכוכבי הקבוצה הערבים ומבקש לעצור את האלימות (זה לא קרה עד סוף המבצע).

 

יום לאחר מכן התפרסם כאן סרטון שבו אלמוג וגאבר עושים זאת. זאת גאווה, יש איזה מוטו שאומר "האדם לפני השחקן"  ובליגה שלנו אין זה מובן מאליו כאשר מעת לעת צצים סיפורים לא מחמיאים במיוחד – אז ככה הייתי רוצה את הקפטן של המועדון אותו אני אוהד. ואלמוג הוא כזה, מעבר לזה שהוא מקצוען ברמה אחרת. אשמח שימשיך למלא אותנו בגאווה.