140 ימים חלפו מאז תחילת המתקפה ההרסנית והאכזרית של ארגון הטרור חמאס באירועי השבת השחורה. עולמן של משפחות שלמות אשר איבדו את יקיריהן קרס, בעוד עולמן של 134 משפחות נמצא שבוי בתוך רצועת עזה.
אחת מן המשפחות אשר בנה נמצא בשבי היא משפחת ונקרט מגדרה. שי (51), ניבה (49) ביחד עם שני ילדיהם הנוספים רן בן ה-19 ומאיה בת ה-13 לא חלמו שיגיע היום ובנם ואחיהם יהיה חטוף בתוך רצועת עזה. עומר בן ה-22 הוא ילד אהוב על כולם, ילד שמוקף בשמחה, אהבה ונתינה. בשנתיים האחרונות עומר משמש כמנהל מסעדה, בה עבד קודם לכן שלוש שנים.
מעבר לאהבתו לאוכל, לעומר יש שתי אהבות נוספות: כדורגל ומוזיקה. אהבתו לכדורגל מגיעה מהבית עם הזיקה הגדולה למכבי נתניה ואף העובדה כי שיחק כשחקן צעיר במחלקת הנוער של גדרה. בתחום המוזיקה עומר אוהב את תחום המסיבות – וכך בשביעי באוקטובר הלך לבלות במסיבת הנובה ממנה נחטף.
אביו של עומר, שי, מספר על הילדות של בנו ועל החיק המשפחתי: ״תמיד אומרים כשיהיה לך ילדים חכה תראה איזה בלאגן, זה לא היה ככה עם עומר. אני חושב שזה זכות ואהבה לגדל ילד כזה. אני ואשתי תמיד אמרנו את זה, את אשתי אם אני צריך לתאר במילה אחת זאת תהיה המילה לביאה. היא לביאה כי היא נלחמת על הילדים בכל שלב אפשרי בחיים, עושה הכל למענם ובכלל בחיים שלה.״
ואיפה בעצם מגיעה מכבי נתניה לתמונה?
"אני אוהד של מכבי נתניה מגיל 4 וכמובן שמאז לא החלפתי את הקבוצה. עוד מהימים של מכנס, שפיגלר, בני לם או בקיצור מהתקופות שנתניה ועוד 15 לא היה רק סיפור יפה. היינו הולכים מנהריה כילדים למשחקים ביחד עם הבני דודים. ברור שמה שסחף בהתחלה הייתה ההצלחה של הקבוצה וזה שהיא רצה בצמרת".
וזה עד היום נשמר?
"קבוצה לא מחליפים, ברור שהאהבה לקבוצה היא משהו שנמשך ונשאר עד היום. העונה לא התחילה בצורה טובה לצערי אבל אני חושב ומאמין שהמצב ישתנה כי אני חושב שגיא צרפתי יוכל לעשות את השינוי. יכול להיות שזה לוקח זמן אבל מאמן שבא באמצע עונה זה יותר מורכב וצריך לזכור את זה".
בעצם בניגוד למיתוס שאמרת והמשפט הידוע- עומר בחר במכבי נתניה למרות שהיא לא הייתה קבוצה אלופה
"לעומר לקח קצת יותר זמן לאהוד את הקבוצה. הוא התחיל בהתחלה ואז היה הולך קצת למשחקים של קבוצות אחרות כילד. עוד בהתחלה אבל הוא חזר למכבי נתניה ומאז נשאר נאמן לקבוצה כי כמו שאמרתי לו מועדון אמיתי אוהבים גם כשלא מצליחים ולא רק כשקל. אתה לא יכול לאהוד קבוצה רק כי היא בטופ, אתה אוהד בגלל אג׳נדות וערכים מסויימים".
איך זה היה נראה אחרי כמה שנים שהוא התחיל לאהוד כילד?
"הוא ביקש ללכת למשחקים תמיד, הוא הרבה יותר נמשך והתעניין בכל מה שקשור לקבוצה ולסגל שלה. בזכותו אני יכול להגיד שהלכתי להרבה יותר משחקים ממה שהייתי הולך בלעדיו".
יש רגע זכור ממשחק של נתניה?
"בטח, הגענו לאיצטדיון באחד המשחקים, הוא ירד בהתרגשות ממש עד לקו הדשא שאפשר לחלק כיפים לכל השחקנים והתרגש מזה, כמובן שלפני זה הלכתי לאבזר אותו בכל הציוד של המועדון, חולצה-צעיף-כובע וכל מה שמשתמע מזה".
ובעצם אם מדברים על החטיפה – אתה יכול לשחזר את הרגעים כשהבנת שעומר שבוי בעזה?
"אני יודע על זה מסרטון שרואים אותו בטלגרם. זה סרטון שהופץ בטלגרם של החמאס ורואים שזה עומר, מזהים אותו מאוד בבירור נחטף על הטיוטה של החמאס. כביכול ילדים ואזרחים פלסטיניים חטפו אותו והגיע מאוד מהר למנהרות הטרור. יומיים אחרי זה הגיעו גורמים רשמיים לעדכן אותנו שהוא נחטף בצורה רשמית".
מה בעצם קורה בבוקר של השביעי באוקטובר?
"עומר נסע למסיבה ביחד עם חברת ילדות שלו, קים דמתי ז״ל שנרצחה. בבוקר כולנו שמענו אזעקות, התקשרתי אליו לבדוק מה איתו הוא סיפר שהוא על הרצפה עם ידיים על הראש - לכאורה הכל בסדר. לאחר מכן התברר שלא הכל בסדר גמור ואנחנו באירוע שהוא שונה לגמרי בכל צורה ובתכלית שלו מכל מה שקרה או חשבנו שקרה בהתחלה. עד הצהריים לא ידענו באיזה אירוע אנחנו נמצאים".
בשלב הזה בין הבוקר לצהריים, תאר את מה שעובר עליך?
"שלב של אימה מוחלטת שמוטלת על כולם. אתה לא יודע מה לעשות ומה אתה בכלל יכול לעשות. אתה מבין שזה אירוע ענק ואתה מתחיל לעשות את הבדיקות שלך, פתאום ראינו בפייסבוק רשימות של אנשים ולא ראינו אותו בהם".
מה הצעדים הראשונים שאתה עושה?
"מרים טלפונים בערך לכל בן אדם שאני מכיר שאני יודע שיכול להיות שיוכל לסייע לנו. מעביר את הסרטון שפורסם לאנשים כדי שיוודאו. הרמתי שיחה ליאיר גולן כי שמעתי שהוא עזר לפנות שם אנשים, הוא אמר לי שזה אירוע אזרחי גדול והוא לא יכול לעזור בזה. מעבר לזה דיברתי עם אנשים בשב״כ ועם החמל האזרחי, ובעצם בזמן הזה זה היה נראה כאילו פתחתי ממש חמל אישי שלנו בתוך הבית כדי לנסות ולאתר כל דבר שקשור לעומר. הייתי מוכן להיכנס לתוך הרצועה מבחינתי.
מה קורה ביום שני?
"מודיעים לנו בצורה רשמית וזה קורה בעצם כי ראו אותו בתוך הרצועה כבר. לכן זה ודאי ואפשר להודיע על זה שעומר מוגדר חטוף ולא נעדר".
ולאחר מכן איזה שלב מתחיל?
"מחול שדים היסטרי פשוט של כל כך הרבה אנשים. אתה רואה ושומע המון כל יום ויום. הבית התמלא באנשים שהגיעו לתמוך ולחזק ולהיות איתנו לאורך היום. אחיות של אשתי עברו לגור אצלנו לשבועיים. התמיכה מהאנשים והקהילה וכמה שזה יכול לחזק באו לידי ביטוי בימים האלה".
ומאז יש לכם סימן או אות חיים כלשהי מעומר?
"יש מדי פעם מידע מודיעיני או אינדיקציות כאלו ואחרות שמקבלים. המידע הכי טוב זה היה אנשים ששוחררו שהיו איתו בשבי ואמרו שראו אותו והוא היה בסדר מנטלית, רק שמאז שהם שוחררו עבר המון זמן ולא שמענו כלום עליו".
ספר קצת על המחלה ממנה עומר סובל
"עומר חולה קוליטיס, זה מחלת מעיים כרונית שמתפתחת עוד יותר במצבי לחץ. היא יכולה להיות במצב של סכנת חיים חמורה״
לסיום כמה מילים
"הכי חשוב לשמור על האמונה. אני מאמין שעומר חי ומאמין שהוא יחזור אלינו וישתחרר ונראה אותו בקרוב. זה התחושה וזה המסר שלי בצורה מסויימת - האמונה היא חזקה וזה דבר שמאוד מחזק אותנו בתקווה שנראה את עומר ואת כולנו פה שוב".