בונים משהו חדש.ביחד.

"אין לנו משפחה פה, והקהל גורם לנו להרגיש כמו משפחה"

מכבי נתניה פתחה את העונה בצורה נהדרת: קצב צבירת הנקודות גבוה, הקהל חוזר למגרשים והאווירה במועדון חיובית.
עלי מוחמד וניקו אולסק, שני שחקנים חדשים במועדון, מהווים בורג מרכזי בקישור של הקבוצה, ומהר מאוד הפכו לאהובי הקהל. כעת, לאחר כמעט שליש עונה, הגיע הזמן להכיר אותם קצת יותר טוב. הראיון איתם התנהל באווירה משעשעת – שניהם אנשים אדיבים, צנועים (לא מפסיקים להחמיא זה לזה ולקבוצה), ובעיקר כנים.
ספרו קצת על עצמכם:
ניקו: נולדתי בארגנטינה, וגדלתי בבואנוס איירס.כשהייתי בן 13 פרץ משבר כלכלי חמור בארגנטינה, ונאלצנו לעזוב את ביתנו. הגענו לארה"ב חסרי כל: זה היה שינוי מאוד משמעותי בחיי המשפחה שלי, וכמובן בחיים שלי באופן אישי. ההורים שלי ראויים לכל המחמאות – שניהם עבדו קשה, והצלחנו לעמוד בחזרה על הרגליים מבחינה כלכלית. כל חיי שיחקתי כדורגל, ובארה"ב ידעתי שמי שמשחק טוב יכול לקבל מלגה ללימודים, וכך אכן קרה. התקבלתי לאוניברסיטת בלמונט בטנסי, שם למדתי כלכלה, ושיחקתי כדורגל. לאחר הלימודים רציתי לשחק באופן מקצועי בארה"ב, אבל אז גיא עזורי, חבר של המשפחה, הציע לי לבוא לשחק בישראל. ביקרתי כאן לפני כן במסגרת תגלית, וכבר אז אהבתי את המדינה ואת החיים כאן, ולגמרי ראיתי את עצמי גר כאן. בנוסף, העובדה שאני יהודי הקלה עלי, כי אני לא תופס משבצת של שחקן זר. הגעתי בהתחלה למכבי יפו בליגה א', משם לרמה"ש, ובקיץ חתמתי במכבי נתניה.
עלי: נולדתי בגאנה ובגיל 4 עברתי לניז'ר. אבא שלי מוסלמי, לכן השם שלי הוא עלי מוחמד, אבל אני נוצרי, ומאמין גדול בישו. לאחר מכן חזרתי לגאנה, ובגיל 17 זומנתי לנבחרת הנוער של ניז'ר. למרות שלא יצא לי לשחק יותר מדי בנבחרת הנוער, זומנתי לנבחרת הבוגרת, וזו הייתה קפיצת המדרגה עבורי. זומנתי למבחנים בצרפת ובגרמניה (בורדו ופרייבורג), אבל לצערי לא התקבלתי. לאחר מכן הגעתי לבית"ר ת"א/רמלה, והתאמנתי אצל סלובו, אבל בגלל עניינים טכניים לא חתמתי על החוזה. חזרתי הביתה, ורק בשנה שעברה החלטתי לנסות שוב להגיע לישראל. זה היה קצת משעשע, כי שוב הגעתי לאימונים בבית"ר ת"א/רמלה, אבל הפעם הם מיהרו להחתים אותי. שיחקתי שם במשך עונה אחת, ובקיץ סלובו דיבר איתי וידעתי שאני אשחק היכן שהוא מאמן, וכך הגעתי למכבי נתניה. כנראה שיש יד מכוונת שהביאה אותי לישראל, כאן גם המקומות הקדושים לנצרות.
אתם החלק המרכזי בחולית קישור דומיננטית. סלובו ושי התעקשו ששניכם תגיעו לכאן בתחילת העונה. איך אתם מתארים איך ההשתלבות שלכם בקבוצה?
ניקו: שנינו אחראים על הריכוז של הקבוצה והאיזון, כמו רכזים בכדורסל. מודעים ליכולות שלנו וליכולות של החברים לקבוצה. יש כאלה שרוצים כדור לרגל, אחרים אוהבים לרוץ. התפקיד שלנו לעשות את כולם סביבנו טובים יותר, וזה כמובן יתרון שנינו טובים בהגנה ובהתקפה. כיף לשחק עם עלי.
עלי: בתחילת העונה איש לא הכיר איתנו, ולהגיע לקבוצה שמתחילה את העונה עם מינוס 9 נקודות הוסיף עוד קצת לחץ. המאמנים הכניסו בנו המון מוטיבציה, ועם הזמן אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי את היכולת על המגרש. אנחנו נהנים לחפות על החבר'ה, גם אם מישהו מאבד כדור הוא יודע שנחזיר אותו בחזרה לשליטה שלנו. כולם עובדים ממש קשה כדי לעשות את מה שהמאמנים מבקשים. אין משחקים קלים בליגה הזאת, ובכל אימון כולנו עושים הכל כדי להשתפר בכל דבר.
איפה אתם רואים את עצמכם בעונה הבאה?
עלי: נעשה הכל כדי לעלות ליגה, וכמובן להמשיך במכבי נתניה בליגת העל.
ניקו: מה שעלי אמר.. רוצה להיות פה עם מכבי נתניה בליגת העל.
שניכם בחורים צעירים. מישהו מכם בזוגיות?
עלי: יש לי חברה, אבל לצערי היא בניז'ר. מקווה שהיא תוכל להגיע לכאן להיות איתי.
ניקו: אני רווק. החלום של אמא שלי שאמצא בחורה כאן..
מה אתה הכי אוהב לאכול בישראל?
ניקו: שניצל וצ'יפס. אכלתי יותר מדי שווארמה כשהגעתי לישראל, אבל עכשיו לא יכול להסתכל על זה יותר. מאוד אוהב את ארוחות הבוקר בישראל.
עלי: אורז, סלט, דג. אוכל פשוט.

 

img-20161128-wa0042
מבשל לבד? אם כן, מה?
ניקו: מבשל כל הזמן, והכל: בשר, תבשילים, דגים.. יש תפריט שלם..
עלי: אני גם נהנה לבשל. יש כמה חנויות כאן שאפשר לקנות בהן מצרכים מאפריקה, אז אני יכול לבשל מאכלים שעוזרים להתגבר על הגעגוע.
לפני סיום, מילה לקהל של מכבי נתניה?
עלי: מדהימים.. פשוט מדהימים. כבר מהחימום דוחפים אותנו ללא הפסקה, ועד הסיום. גם כשלא משחקים טוב, או עושים תיקו כמו בעפולה, תמיד דוחפים אותנו למשחק הבא. מעריך את זה מאוד. זה מכניס לנו המון אנרגיה. אני הכי אוהב את זה אחרי הגולים כששרים את השיר הזה (כאן עלי התחיל לשיר את "כל חיי") עם ה"משוגע….", זו הרגשה שקשה לתאר אותה. חייבים אתכם איתנו ככה בכל משחק.
ניקו: כל מה שעלי אמר.. אין לנו משפחה פה, והקהל גורם לנו להרגיש כמו משפחה. השירים (ניקו ניסה להזכר במילים של "הר הגעש"), השמחה ביציע, ההודעות בפייסבוק – כל אלה גורמים לי להרגיש בבית.

Leave a Reply